שם בין כנפי השכינה / גפנית שלוי

השיר הבא נכתב ע"י גפנית שלוי לכבוד טקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, 2011 תשע"ב.

זיכרון כערך אנושי

זוכרים ואוהבים אתכם

אנחנו בני האדם

***

שם בין כנפי השכינה

חיה רוח אשר דבר לא יכבול אותה

שם בין כפני השכינה

 חיה רוח אשר את מיטבה נתנה 

למען תקומתה של מדינת ישראל

שם בין כנפי השכינה

בבטחה חיה ופועמת רוח צעירה

שם בן כנפי השכינה

נושבת רוח של חיים ללא מעמסה יתרה

שם בין כנפי השכינה

שוכנת במנוחה רוח צעירה

יש מאין / מירב

יש מאין

חיים אנו בתוך פלא פלאים

אך יכולים להיות כעיוורים.

האם תופש אדם את הגדולה

אשר אותו מקיפה ?

העץ האיתן הניצב בגן

גדל וצמח מזרע קטן.

איך נוכחות גדולת מימדים

התפתחה וגדלה מגרעין ?

הילד הקטן המלא תבונה וחיים

החל חייו מזרע וביצית.

איך גאוניות ועושר חיים

מזרע מוצפן מתפתחים ?

הכלב הנלהב, הטווס הראוותן,

אתמול לא היו, היום הם כאן.

איך מלא-קיים ממשות הופיעה,

איך יכולת גלומה להוויה הפכה ?

כיד חובקת של אם דאוגה / נטיע

כיד חובקת של אם דאוגה

כיד חובקת של אם דאוגה,

העוטפת עולל רך,

ואומרת, גדל בני, להיות עצמך,

טע באדמה שורשיך,

כגפן משתרגת, אל השמיים צמח.

בשקט, הבריאה צופה בדרכיה,

מעשה הגדילה שאינו תם,

כאם המחכה לילדיה,

השבים מן החוץ, אל הבית החם.

אלפי כוכבים מנצנצים בליל, לך נדלקים,

אור יקרות אליך נשלח,

ממתינים זה שנות אור,

עד כי לעולמות גבוהים תיפתח.

עולמות הוויה אחרת,

שלמה, טעונה, מגיבה בכל רגע,         

הדדיות ייחודית נוצרת,

מן העתיד, מן היש, מן הישן,

חיים חדשים יוצרת,

בבוא העת, נישאת, אל מעבר לזמן.

נטיע

עננים / מיכה מצליח

עננים

עננים ריחפו בעיניו..

כשחלם, את עיניו עצם

ומעצמו, ברא חלומו

וגם אני הייתי שם

טיפה, בים החלום שחלם

ומאז, לעננים נשואות עיני.

כמוהם, נוצר אני ונמוג לחלום

כל יום..

ונוצר מחדש, מתהווה,

משתנה..

עת רועם ומבריק וממטיר

מחייה, מתנקה, מנקה..

עת מצייר ציורים במרום

ומצחיק ילדים ואומר שלום

ועת בודד כעב במדבר

יחידי שנשאר

מחולל בחמה

ונעלם בדממה.

מיכה מצליח

תמצית המרקחת / נטיע

תמצית המרקחת

האם הכל בסדר,

האם משהו מפריע,

האם יש שמחה בבית,

האם צריך עזרה להציע.

רופא סיני זקן,

שמו נודע למרחוק,

עשה חיל במקצועו,

ופרנס היטב את כל בני ביתו.

סוד שמור היה עמו,

המועבר מדור לדור, מאב לבן,

תמצית מרקחת מרפאה כל,

עשויה שורש עץ תות זקן,

עשרה  גרגירי אוכמניות כחולות,

קמצוץ עשב בר הגדל תחת עץ האלון,

ותפרחת קוץ סגולה, המוסיפה רוב מרץ ואון.

מכון הכושר של העולם / מיכה מצליח

מכון הכושר של העולם

כששלח את עצמו וברא עולמות

והלך למכון כושר להרים משקולות

ביקש מאתנו להיות המאמנים

ולפתח את שריריו על החיים

אלוהים היה חרוץ

כל שריר היה נחוץ..

הוא התאמן

בליפול ולקום, בלחלות ולהירפא

בלאבד ולמצוא, בלהאיר ולהימצא

בלזכור את עצמו ולא לשכוח

בלהיאסר, ואת הכבלים לפתוח

במשא הזמן, הסבלנות והסבל

במחיר החומר, השפע והאבל

אלוהים מצא את עצמו כשמצא חבר

אלוהים היה צריך עם מישהו לדבר..

וכשהקיף את עצמו בכול מאמניו

יצא לברוא עולמות חדשים..

ביחד עם חבריו..

והוא היה הם, והם הוא בעצמם

וביחד בנו את

מכון הכושר של העולם.

מיכה מצליח

מבט בהיר אחד בַּשָמַים / מירב

מבט בהיר אחד בַּשָמַים

לפני אלפי שנים, כשהשקט רָוַח בסביבה,

עמד אדם תחת רקיע הַשָמַיִם

והתבונן בכוכבים,

תחושת מלאות הציפה אותו וידיעה

שזה הוא וְהַשָמַיִם, הוא והכוכבים,

הוא ודבר עצום ומדהים.

היום עומד אדם ורעש סביב,

פִּיחַ מסתיר חלקית את כוכבי הַשָמַיִם

אורות נֵאוֹן את עיניו מְסַנְוֵרִים.

אך אם יצור בתוכו שקט ובהירות,

יעמוד כאותו אדם לפני אלפי שנים,

מסתכל לעבר הַשָמַיִם

וחש ויודע שזה נכון תמיד:

זה הוא ובוראו, הוא ומקורו..

מבט בהיר אחד בַּשָמַיִם

יכול לתת בטחון וְשַלְוָה מלאים

וידיעה שאף אחד לא יקח משם את הכוכבים,

הם היו ויהיו לעולמי עולמים.

ואותו אדם,

המתבונן היום בכוכבים,

אולי מתבונן הוא

כבר אלפי שנים..

מירב

שיר אהבה מקסיקאי / נטיע

נערה מקסיקאית מכפר נידח,

חיוניות תוססת שמה,

בגרה, יופייה פרח,

והחלה מחפשת חתן לעצמה.

מחזרים החלו נודדים אל הכפר,

מקרוב מרחוק, אפילו מעיר הפלך,

לבקש את ידה של חיוניות תוססת,

לקנות את ליבה, לכרוע לה ברך.

בדרך לא דרך,

בין גאיות והרים צעדו,

אציל, עשיר, חסר כל,

שאפתן, זמר וצנוע,

זה שכוחו גדול,

ואחד ששמו אינו ידוע.

ומרחוק נשמע פטפוט זקנות הכפר:

במי תבחר חיוניות תוססת, במי תבחר.

מציאות מקבילה / אפרת

מחוץ לתחרות

על אנרגיה

על תשומת לב

ועל תהילה מקומית,

מחוץ לפחד המתמיד להפסיד

ולשמחה הבאה מרווחים זמניים

יש משחק אחר.

המשחק הזה רחב ואין לו קצה

המשחק הזה ארוך ארוך ואין לו סוף

את המשחק הזה לא אנשים המציאו אלא מה שהמציא אנשים...

יש בו אהבה עצומה

ויש בו איכפתיות בלי סוף

יש בו כבוד ועדנה

יש בו כל כך הרבה עזרה ותמיכה

מובנים מראש

כחלק מהכל

הרוח / מירב

הרוח

הרוח הנושבת מֵפֵרַה את הדממה,

את הכבדות שבחוסר התנועה.

העצים מתכופפים, עליהם מרקדים,

הרוח מזמרת, ניגון מנגנת,

בעצי האורן ניגון כחול מלחשת,

בעצי הצפצפה, שרשרת של תנועה.

הגורם המניע לא נראה,

תוצאות פעולתו -  הן העדות לקיומו.

רוח האדם הנושבת

מניעה ומכוונת.

שואפת אל האור,

מעוררת אֱלֵי רם ונישא,

מושכת אל ההוויה.

מחפשת את החיים

במסתורם - לגלותם.

  

מירב

בין ערביים / מירב

בין ערביים,

קווים אחרונים של צֶבַע בַּשָמַיִם,

שלוחות אור עוד מאירות.

הצפורים מזדרזות, בקרני שמש אחרונות,

על ענפי העצים מתארגנות.

ציוצים לרוב.. והנה הולכים ומשתתקים,

כחול כהה צבע השמים, הולכים ומשחירים.

שקט יורד, האור מתפוגג, לַיִל בא.

התרחשות מופלאה של שעות בין ערביים

נִשְנֵית וחוזרת כל עשרים וארבע שעות.

עִמָּה עולה ומתרוננת תחושה מיוחדת,

חיים עדינים, מקשיבים, נפתחים..

העוצמה נוגעת עֵת יום הופך לילה,

נקודת מפגש בין שתי הוויות.

ממלכות נפרדות שתיים

הנפגשות בין ערביים

ולפרק זמן קצר משתלבות.

תחושה והרהור זורמים

ביחס לרצון לחיות הקיים בחיים.

כל חי רוצה לחיות

במלוא אונו והוויתו,

מוכן לחווית חיים מלאה.

עֵת לַיִל יחליף כוחות,

עֵת בוקר יקום לבאות,

רענן, נקי, נמרץ,

מוכן ליום חדש.

  

מירב

סבלנות / נטיע

סבלנות

היה נכון לחלוק את חייך,

עם השקט הבלתי מופר, הנקרא סבלנות,

מלא בתמיכה ללא תנאי,

לכל חי, למאמץ התפתחות.

היה נכון לתת לחייך,

רגע של רוגע מלא,

הרף של ערנות גבוהה,

איכות מרפאה, תחושה של שלמות,

עם השקט האין סופי, הנקרא סבלנות.

אלוהים המכיר את גובה ההר,

 המאמץ הנדרש,

הכין מבעוד מועד, פינות חמד, לעזר,

להשאיר מאחור את קשיי האתמול,

להתחיל כל יום מחדש,

מקור רוויה, כוחות התרעננות,

נביעה אין סופית, הנקראת סבלנות,      

לך, לכל אדם,

לכל מי שחי אי פעם,

בכל חלקי עולם,

פלזמה של התעלות,

בתמיכה מלאה, נתינה ללא סייג,

מן השקט האין סופי, הנקרא

 סבלנות.

נטיע

היופי הנגלה בטבע / מירב

ה י ו פ י  הנגלה בטבע

יתן האל נגיעותיו,

יזרים זוהר ספירותיו,

יחלחל אל ברואי אֶרֶץ, בין תו לתו,

ימלא הרווחים בזיו קרניו.

ויראה אדם זרימת התפארת

ויעמוד נפעם.. אור בעיניו..

ויסות מיידי לכל תא בגופו

ועירור לכל נים מנימי נשמתו.

פֶּרֶץ גיל מציף את לבו,

פועם נרעש מעוצמת מרחבי-אֶרֶץ.

פְּאֵר הבריאה ממלא מהותו,

פותח שְמֵי שֶקֶט בתוכו.

יכיל בלבו את זוהר ה'יש',

ישמור תחושת היופי.. הדר של אש..

יברך על כי שייך הוא לזו הגדולה,

יחזיר הוקרה לנדיבותה.

  

מירב

ספור על חירות / שירז

בארץ קרובה, לפני זמן קצר מאד, ממש הבוקר,

קמה לה חירות מחלום על שלושת רמות המודעות,

חירות היתה נסערת, מבולבלת ואפילו מבוהלת,

מעין הרגשה שכזאת כשעושים בכל הראש צמות

ומגלים שהגומיות בבת אחת נקרעות.

או מין תחושה שמהבית יוצאים ומשהו חשוב מאד שוכחים.

וכזה לא נעים בגוף, אחרי כמה סבובים בקרוסלה,

אחרי שאוכלים מעדן דניאלה, או פומלה.

חירות ידעה, שכך היא לא רוצה להיות

ובשביל הבריאות, אמרה במשנה זהירות:

החיים בלי חולצת טי / אפרת

שיר הלל לדקויות

מליוני שירי אהבה בעולם

ואף אחד מהם לא מספר על האהבה

מהמקום שאני רואה אותה.

מליוני אמהות מסבירות על אִמהות,

מיעצות לי איך להיות

האמא הכי טובה

בגרסה מעודכנת

ולא זוכרות להגיד באותיות קטנות

שזו גרסה - הגרסה שלהן...

כל כך הרבה מתכונים לעוגיות שקדים מושלמות

ואצלי.. אולי צריך טיפה פחות סוכר ?