לפני כמה שנים, בהיותי אחות מתחילה, ביקשו
ממני לשבת כמה שעות ליד מיטתו של חולה אלצהיימר ששבר את רגלו. בגלל האלצהיימר הוא
לא היה מודע לעצמו ולמצבו וניסה כל הזמן לקפוץ מן מיטה. במקום לקשור אותו אל המיטה,
הצבנו שמירה ליד מיטתו, והיום הגיע תורי.
כשהגעתי הוא היה
די רגוע, בוהה באוויר. למעשה, הוא היה בשלב כה מתקדם של האלצהיימר שהוא כבר איבד
את יכולת הדיבור ורק מלמל לפעמים, כך שלא יכולתי לדבר איתו. הצטערתי על כך כי היה
לי קצת משעמם פשוט לשבת בחדר ריק במשך כמה שעות.
