אי שם בעולם יש לי חיבוק / דנה הופר

השבוע פגשתי בחדר לידה אישה מקסימה במהלך לידתה השלישית. היא הזכירה לי שבלידתה הראשונה אני הייתי המיילדת שלה ורעננה את זכרוני לגבי הפרטים הקטנים שנשמעים אולי סתמיים עד משעממים למאזין מן הצד אבל עבור כל אישה הם הם הפרטים שמרכיבים את סיפור הלידה שלה – מתי ירדו לה המים, ומה היא עשתה, ומתי הגיעה לבית החולים, וכמה בדיוק כאב לה ואיפה... והאמת שאני יכולה להקשיב לסיפורים הללו עד אין סוף כמעט.

ואז היא אמרה לי - “את יודעת, אני בחיים שלי לא אשכח את החיבוק שנתת לי בזמן שנורא כאב לי. החיבוק הזה הולך איתי מאז ואני מדי פעם נזכרת בו".

ואוו, חשבתי לעצמי, אי שם בעולם מסתובב לו חיבוק שלי ואני אפילו לא יודעת מזה.

יש מאין / מירב

יש מאין

חיים אנו בתוך פלא פלאים

אך יכולים להיות כעיוורים.

האם תופש אדם את הגדולה

אשר אותו מקיפה ?

העץ האיתן הניצב בגן

גדל וצמח מזרע קטן.

איך נוכחות גדולת מימדים

התפתחה וגדלה מגרעין ?

הילד הקטן המלא תבונה וחיים

החל חייו מזרע וביצית.

איך גאוניות ועושר חיים

מזרע מוצפן מתפתחים ?

הכלב הנלהב, הטווס הראוותן,

אתמול לא היו, היום הם כאן.

איך מלא-קיים ממשות הופיעה,

איך יכולת גלומה להוויה הפכה ?

לבנות את חייך

כל רגע שאתה מסוגל להתרשם ממנו בונה את חייך

החיים...

החיים הם מקטע מתוך הזמן? או שהחיים בתוך הזמן הם קטע?

עננים / מיכה מצליח

עננים

עננים ריחפו בעיניו..

כשחלם, את עיניו עצם

ומעצמו, ברא חלומו

וגם אני הייתי שם

טיפה, בים החלום שחלם

ומאז, לעננים נשואות עיני.

כמוהם, נוצר אני ונמוג לחלום

כל יום..

ונוצר מחדש, מתהווה,

משתנה..

עת רועם ומבריק וממטיר

מחייה, מתנקה, מנקה..

עת מצייר ציורים במרום

ומצחיק ילדים ואומר שלום

ועת בודד כעב במדבר

יחידי שנשאר

מחולל בחמה

ונעלם בדממה.

מיכה מצליח

יד ביד / דנה הופר

התבוננות על העולם מגלה שכאב וריפוי הולכים יד ביד בבריאה. הרבה פעמים, בעיקר בתהליכים טבעיים, כאשר קיים פוטנציאל לכאב, מובנית בתוך התהליך האפשרות לריפוי, לשיכוך הכאב, להקטנת הסבל.

ניתן לראות זאת בתהליך הלידה. בעוד צירי הלידה ההולכים ומתחזקים גורמים לאישה היולדת כאבים שהולכים ומתגברים, המוח שלה מפריש אנדורפינים שהם משככי כאב טבעיים ברמות הולכות וגדלות. כאשר התהליך הטבעי אינו מופרע מבחוץ, ברוב המקרים האישה תחוש רגועה מאוד, ולפעמים אפילו תישן בין הצירים ותהיה במידה רבה "מנותקת" מן התהליך, בתוך עולם פנימי, חסר כאבים ונעים.

אנשים שחוו מוות קליני או חוויות של כמעט מוות מספרים כי השניות האחרונות לפני המוות היו נטולות כאב ופחד, גם אם מן הבחינה הגופנית הם היו פצועים קשה. הדבר נכון גם באופן כללי לגבי פציעות קשות – רוב האנשים אינם חשים את הכאב לאחר הפציעה, ולעיתים חווים שעות ארוכות של חוסר כאבים.

כל רגע בחיים

מה שמאפשר קסם, שמחה ופריחה זוהי הידיעה האינטימית של עוצמת ורוחב היריעה של כל רגע בחיים.

מציאות מקבילה / אפרת

מחוץ לתחרות

על אנרגיה

על תשומת לב

ועל תהילה מקומית,

מחוץ לפחד המתמיד להפסיד

ולשמחה הבאה מרווחים זמניים

יש משחק אחר.

המשחק הזה רחב ואין לו קצה

המשחק הזה ארוך ארוך ואין לו סוף

את המשחק הזה לא אנשים המציאו אלא מה שהמציא אנשים...

יש בו אהבה עצומה

ויש בו איכפתיות בלי סוף

יש בו כבוד ועדנה

יש בו כל כך הרבה עזרה ותמיכה

מובנים מראש

כחלק מהכל

הרוח / מירב

הרוח

הרוח הנושבת מֵפֵרַה את הדממה,

את הכבדות שבחוסר התנועה.

העצים מתכופפים, עליהם מרקדים,

הרוח מזמרת, ניגון מנגנת,

בעצי האורן ניגון כחול מלחשת,

בעצי הצפצפה, שרשרת של תנועה.

הגורם המניע לא נראה,

תוצאות פעולתו -  הן העדות לקיומו.

רוח האדם הנושבת

מניעה ומכוונת.

שואפת אל האור,

מעוררת אֱלֵי רם ונישא,

מושכת אל ההוויה.

מחפשת את החיים

במסתורם - לגלותם.

  

מירב

זמן יקר

כל רגע בחיים נחשב, הזמן הוא הדבר היקר ביותר הנמצא ברשותך

החלוץ / דנה הופר

לפני כמה שנים, בהיותי אחות מתחילה, ביקשו ממני לשבת כמה שעות ליד מיטתו של חולה אלצהיימר ששבר את רגלו. בגלל האלצהיימר הוא לא היה מודע לעצמו ולמצבו וניסה כל הזמן לקפוץ מן מיטה. במקום לקשור אותו אל המיטה, הצבנו שמירה ליד מיטתו, והיום הגיע תורי. 

כשהגעתי הוא היה די רגוע, בוהה באוויר. למעשה, הוא היה בשלב כה מתקדם של האלצהיימר שהוא כבר איבד את יכולת הדיבור ורק מלמל לפעמים, כך שלא יכולתי לדבר איתו. הצטערתי על כך כי היה לי קצת משעמם פשוט לשבת בחדר ריק במשך כמה שעות. 

בין ערביים / מירב

בין ערביים,

קווים אחרונים של צֶבַע בַּשָמַיִם,

שלוחות אור עוד מאירות.

הצפורים מזדרזות, בקרני שמש אחרונות,

על ענפי העצים מתארגנות.

ציוצים לרוב.. והנה הולכים ומשתתקים,

כחול כהה צבע השמים, הולכים ומשחירים.

שקט יורד, האור מתפוגג, לַיִל בא.

התרחשות מופלאה של שעות בין ערביים

נִשְנֵית וחוזרת כל עשרים וארבע שעות.

עִמָּה עולה ומתרוננת תחושה מיוחדת,

חיים עדינים, מקשיבים, נפתחים..

העוצמה נוגעת עֵת יום הופך לילה,

נקודת מפגש בין שתי הוויות.

ממלכות נפרדות שתיים

הנפגשות בין ערביים

ולפרק זמן קצר משתלבות.

תחושה והרהור זורמים

ביחס לרצון לחיות הקיים בחיים.

כל חי רוצה לחיות

במלוא אונו והוויתו,

מוכן לחווית חיים מלאה.

עֵת לַיִל יחליף כוחות,

עֵת בוקר יקום לבאות,

רענן, נקי, נמרץ,

מוכן ליום חדש.

  

מירב

מתנה

כאשר תסיר את העטיפות, תגלה שחייך מתנה.