שם בין כנפי השכינה / גפנית שלוי

השיר הבא נכתב ע"י גפנית שלוי לכבוד טקס יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, 2011 תשע"ב.

זיכרון כערך אנושי

זוכרים ואוהבים אתכם

אנחנו בני האדם

***

שם בין כנפי השכינה

חיה רוח אשר דבר לא יכבול אותה

שם בין כפני השכינה

 חיה רוח אשר את מיטבה נתנה 

למען תקומתה של מדינת ישראל

שם בין כנפי השכינה

בבטחה חיה ופועמת רוח צעירה

שם בן כנפי השכינה

נושבת רוח של חיים ללא מעמסה יתרה

שם בין כנפי השכינה

שוכנת במנוחה רוח צעירה

רוח החופש / גפנית שלוי

למה יש לנו נטייה להיות מנותקים מעצמנו? או שזה רק לי? 

אם שואלים אותנו איפה הלב שלנו אנחנו רצים להסתכל בספר,
אם שואלים אותנו איפה הכליות אותו הדבר...
אם שואלים אותנו מה אנו אוהבים אנו רצים לראות מה אחרים אוהבים או מה אומרים לנו לאהוב...

הפחד הוא המנתק... מהחיבוק לחבל הטבור היקומי
וכך הלאה... 

העניין המרכזי הוא שכשאנו מתנתקים מעצמנו אנו מתנתקים מכל היקומים הענקיים, ומתחברים רק לקיום הצימוקי.
לכן במילה ניתוקים יש: תן יקום. בתוך הניתוק יש גם את ההחלמה: יצירת אמון והקשבה לבקשה להתחבר מחדש. 

סיור ותיקים במעלה צביה / גפנית שלוי

היום 18.4, לפני שעה, הסתיים מפגש – סיור עם 80 משתתפים מותיקי מועצה אזורית זבולון: אזור הקריות, אושה, יגור, שער העמקים, כפר חסידים, רמת יוחנן. לכבוד היה לנו לארח אנשים כל כך מיוחדים שהצעירים שבהם היו בני 70 והבוגרים 95.

ה- 'וואו!' והתקווה שהם השאירו פה ביישובינו הקטן היו מעומק חיים וממקום של ניסיון חיים ומציאויות רבות שמשם הגיעו. הם שהקימו ובנו את הארץ לאחר התופת של השואה, שבנו את הארץ הזו ממקום מיוחד מאוד ומערך מיוחד מאוד, והם שהתקווה והסקרנות רבה כל כך בחייהם. מקסים!

אחת מהנשים, קטנה מאוד ויפה מאוד (בת 95), אמרה תודה על הקשר שאנו יוצרים עם אנשים מהסביבה, 'זה מה שיחזק את הארץ ויצור בה שלום' אמרה. היא ספרה שחברה לחיים (בעלה) משה נהיר היה אדם שכל חייו היה חבר של הישובים הבדואים באזור בו חיו ושהחיטה תמיד הספיקה ללחם ולפיתות לכולם כי הייתה נדיבות, ושהתרופה והבריאות הספיקו לכולם כי הייתה שם תשומת לב וחברות.. וביקשה שלא נפסיק ..