כיד חובקת של אם דאוגה / נטיע

כיד חובקת של אם דאוגה

כיד חובקת של אם דאוגה,

העוטפת עולל רך,

ואומרת, גדל בני, להיות עצמך,

טע באדמה שורשיך,

כגפן משתרגת, אל השמיים צמח.

בשקט, הבריאה צופה בדרכיה,

מעשה הגדילה שאינו תם,

כאם המחכה לילדיה,

השבים מן החוץ, אל הבית החם.

אלפי כוכבים מנצנצים בליל, לך נדלקים,

אור יקרות אליך נשלח,

ממתינים זה שנות אור,

עד כי לעולמות גבוהים תיפתח.

עולמות הוויה אחרת,

שלמה, טעונה, מגיבה בכל רגע,         

הדדיות ייחודית נוצרת,

מן העתיד, מן היש, מן הישן,

חיים חדשים יוצרת,

בבוא העת, נישאת, אל מעבר לזמן.

נטיע

אינדיאנים בג'וקרנדה / דני אוסיה

לקראת יום ההולדת השביעי שלו, חברי הטוב גדעון קיבל חבילה מאמריקה.

היא הייתה עטופה בניר חום ומכוסה בסימנים בשפה זרה. יכולתי לזהות את האות A, משום שכבר למדתי לכתוב את שמי באנגלית, אבל היו שם עוד המון אותיות משונות ולא מוכרות.

בצד השמאלי העליון הייתה שורה ארוכה של בולים, אך למרבה האכזבה הם היו כולם קטנים ואפרוריים, ובכולם כיכב איש רזה ומכוער עם אף גדול וזקן תיש במבט מן הצד.

עמדנו צפופים מסביב, כל ילדי השכנים, וחיכינו שגדעון יקלף את הניר החום.

חתן השמחה, ער לגודל השעה, לא מיהר. הוא אחז במספריים בידו הימנית והתלבט בכובד ראש מהיכן להתחיל. בתחילה גזר את חוט הפשתן החום שהקיף את החבילה, לאחר מכן החל לגזור לאט ובזהירות של מנתחים את הניר, שלא לפגוע בבולים, אבל משהחל להתגלות התוכן, לא יכול להתאפק יותר וקרע את הניר בתנועה אחת, כולל הבול הימני.

הקהל עצר את נשימתו.

מבט בהיר אחד בַּשָמַים / מירב

מבט בהיר אחד בַּשָמַים

לפני אלפי שנים, כשהשקט רָוַח בסביבה,

עמד אדם תחת רקיע הַשָמַיִם

והתבונן בכוכבים,

תחושת מלאות הציפה אותו וידיעה

שזה הוא וְהַשָמַיִם, הוא והכוכבים,

הוא ודבר עצום ומדהים.

היום עומד אדם ורעש סביב,

פִּיחַ מסתיר חלקית את כוכבי הַשָמַיִם

אורות נֵאוֹן את עיניו מְסַנְוֵרִים.

אך אם יצור בתוכו שקט ובהירות,

יעמוד כאותו אדם לפני אלפי שנים,

מסתכל לעבר הַשָמַיִם

וחש ויודע שזה נכון תמיד:

זה הוא ובוראו, הוא ומקורו..

מבט בהיר אחד בַּשָמַיִם

יכול לתת בטחון וְשַלְוָה מלאים

וידיעה שאף אחד לא יקח משם את הכוכבים,

הם היו ויהיו לעולמי עולמים.

ואותו אדם,

המתבונן היום בכוכבים,

אולי מתבונן הוא

כבר אלפי שנים..

מירב