הרהורי לילה / מרים אברהמסון

עוד שנה נכנסת, או אולי נכון לומר שאנו נכנסים לעוד שנה....

עוד שנה של מימוש ברכת החיים

כמיטב יכולתנו

כמיטב

עוד יום נכנס ועוד בין ערביים מבשר על לילה קרב

עוד יום של אור בוקר, שהופך את חומו אט אט לחומם של צהרים

שמתקלף לאיטו ומגיעה קרירות של ערב,

ומה קרה לנו בינתיים? מה עבר בנו ביום הזה, 

ומה אנחנו עשינו עם הזמן היקר הזה?

לאן רצנו ומאיפה חזרנו ומה היה ולמה?

מה קרה בין זריחה לשקיעה? וכמה יד היה לי בכך?

מה יקרה בין לידה לפרידה וכמה יד יהיה לי בכך? ואיך אפשר להתמיד בנוכחות פעילה ומשפיעה בתהליך? אולי על ידי כך שאדבק ליחידות של היום יום, כל יום בבחינת הצלחה קטנה כגדולה- אפילו אם קשה לזהות איפה... (יש ימים כאלה...) להפיח ביום הזה רוח מוצלחת- רישום של ניסיון כן להיטיב. ויש ימים שמפיחים בהם יותר מזה...ימים של עשייה, של חיבה, של נתינה, של נאמנות של כל מיני אוצרות אנושיים.

ספור על חירות / שירז

בארץ קרובה, לפני זמן קצר מאד, ממש הבוקר,

קמה לה חירות מחלום על שלושת רמות המודעות,

חירות היתה נסערת, מבולבלת ואפילו מבוהלת,

מעין הרגשה שכזאת כשעושים בכל הראש צמות

ומגלים שהגומיות בבת אחת נקרעות.

או מין תחושה שמהבית יוצאים ומשהו חשוב מאד שוכחים.

וכזה לא נעים בגוף, אחרי כמה סבובים בקרוסלה,

אחרי שאוכלים מעדן דניאלה, או פומלה.

חירות ידעה, שכך היא לא רוצה להיות

ובשביל הבריאות, אמרה במשנה זהירות: