יום שבת, 28 בספטמבר 2013

הרהורי לילה / מרים אברהמסון

עוד שנה נכנסת, או אולי נכון לומר שאנו נכנסים לעוד שנה....
עוד שנה של מימוש ברכת החיים
כמיטב יכולתנו
כמיטב

עוד יום נכנס ועוד בין ערביים מבשר על לילה קרב
עוד יום של אור בוקר, שהופך את חומו אט אט לחומם של צהרים
שמתקלף לאיטו ומגיעה קרירות של ערב,
ומה קרה לנו בינתיים? מה עבר בנו ביום הזה, 
ומה אנחנו עשינו עם הזמן היקר הזה?
לאן רצנו ומאיפה חזרנו ומה היה ולמה?
מה קרה בין זריחה לשקיעה? וכמה יד היה לי בכך?

מה יקרה בין לידה לפרידה וכמה יד יהיה לי בכך? ואיך אפשר להתמיד בנוכחות פעילה ומשפיעה בתהליך? אולי על ידי כך שאדבק ליחידות של היום יום, כל יום בבחינת הצלחה קטנה כגדולה- אפילו אם קשה לזהות איפה... (יש ימים כאלה...) להפיח ביום הזה רוח מוצלחת- רישום של ניסיון כן להיטיב. ויש ימים שמפיחים בהם יותר מזה...ימים של עשייה, של חיבה, של נתינה, של נאמנות של כל מיני אוצרות אנושיים.

מחר אולי נפליגה אבל היום הולכים ברגל.

עקב בצד אגודל. דואגת לדברים הקטנים כמו להגיע בזמן-למקומות, לעמוד במילים ולומר מילים מדויקות,  להבטיח חיוך ומבט חיובי בדרך כלל, להיות יצירתיים במקום ללכת בשבילים מוכרים של וויתור, של שיפוט מהיר שמבטל כל חלקה טובה. להיות אדם חדש. בקטנה.

FRACTURE OF A DEGREE? by a

איזה ביטויי מעודד...רק חלקיק המעלה. כל כך כל כך משמעותי, אבל הבדל זעיר. זה לא דורש שינויי מערכתי שלם. רק את הצעד הקטן הראשון, הפנימי הזה- עבורי זה אותו חלקיק שנייה שאני מחליטה להגיב ממקום אחר, ממקום יותר טוב. אפילו ביני לביני שאיש אינו יודע- ואולי לעולם לא ידע. שם במקומות הקטנטנים האלה, מציף גל של הודיה. שאנחנו ברי ובנות שינוי. אנחנו יכולים לעשות. לעשות דברים שמשנים, מזיזים את העולם הפיזי בהתאם לעוד חלקה אנושית קדושה וזהו הרצון האנושי.

כשחושבים על זה, באמת, באמת המתנה של החיים, היא הזדמנות שאין שנייה לה. איזה ברי מזל אנחנו - בני האנוש.

מרים אברהמסון