שיר אהבה מקסיקאי / נטיע

נערה מקסיקאית מכפר נידח,

חיוניות תוססת שמה,

בגרה, יופייה פרח,

והחלה מחפשת חתן לעצמה.

מחזרים החלו נודדים אל הכפר,

מקרוב מרחוק, אפילו מעיר הפלך,

לבקש את ידה של חיוניות תוססת,

לקנות את ליבה, לכרוע לה ברך.

בדרך לא דרך,

בין גאיות והרים צעדו,

אציל, עשיר, חסר כל,

שאפתן, זמר וצנוע,

זה שכוחו גדול,

ואחד ששמו אינו ידוע.

ומרחוק נשמע פטפוט זקנות הכפר:

במי תבחר חיוניות תוססת, במי תבחר.

האציל אבן חן לטבעתו תאב,

חסר הכל מצא סיכוי קטן,

העשיר רצה להוסיפה אל נכסיו,

השאפתן לקחתה הרחק מכאן,

מי יודע לאן.

זה שכוחו גדול, מצא אחרת,

הזמר רצה רק לשיר משיריו,

נותר אחד ששמו אינו ידוע,

הצנוע שב על עקבותיו.

ומרחוק נשמע פטפוט זקנות הכפר:

במי תבחר חיוניות תוססת, במי תבחר.

למי תאמרי כן,

למי תרצי את ידך לתת,

הישירה מבט והשיבה בקול מתנגן,

אתן את ידי לאהבת אמת,

אהבה מלאה, ללא תנאי, שלמה ומוחלטת,

אתו אחלוק את חיי, לעולם, בשמחה ובעצב.

ישבו כולם דוממים, נכלמים,

ואז קם זה ששמו אינו ידוע,

ובמבט גלוי ופתוח, שקט ובטוח, אמר,

אותך אוהב,

כאהבת האדמה את האביב,

עת יוריקו שדות מסביב,

בנשור העלים בסתיו,

בחורף הקר, המסוגר,

כלהט השמש, בחום המדבר.

לך אתן מחסה ומשמר,

ביטוי, משמעות וכוח,

שתוכלי להיות מי שאת, בבטחה,

לתת משלך, לשקוט ולפרוח.

מלותיך הן שיר אהבה לאוזניי,

אמרה אז חיוניות תוססת,

אתך אחלוק את חיי,

לעולם, בשמחה ובעצב,

ושם ארצה לך לתת,

מעתה, אקראך אהבת אמת.

אפילוג: אם תגיע לכפר קטן,

הרחק מכל מקום וזמן,

ותשב בשקט, מאזין, על איזו מרפסת,

תוכל בוודאי, לשמוע עדיין,

בין קולות הליל,

את אהבת אמת וחיוניות תוססת.

נטיע