במקום שאין זמן

במקום שאין זמן יש מרחבי חופש פנימיים, יש בטחון ואמון אינסופיים, ישנה התמסרות והרבה אהבה.

חופש

חופש הוא היכולת למצוא את המפתחות שישחררו אותך מן האזיקים ששמת לעצמך

ספור על חירות / שירז

בארץ קרובה, לפני זמן קצר מאד, ממש הבוקר,

קמה לה חירות מחלום על שלושת רמות המודעות,

חירות היתה נסערת, מבולבלת ואפילו מבוהלת,

מעין הרגשה שכזאת כשעושים בכל הראש צמות

ומגלים שהגומיות בבת אחת נקרעות.

או מין תחושה שמהבית יוצאים ומשהו חשוב מאד שוכחים.

וכזה לא נעים בגוף, אחרי כמה סבובים בקרוסלה,

אחרי שאוכלים מעדן דניאלה, או פומלה.

חירות ידעה, שכך היא לא רוצה להיות

ובשביל הבריאות, אמרה במשנה זהירות:

רוח החופש / גפנית שלוי

למה יש לנו נטייה להיות מנותקים מעצמנו? או שזה רק לי? 

אם שואלים אותנו איפה הלב שלנו אנחנו רצים להסתכל בספר,
אם שואלים אותנו איפה הכליות אותו הדבר...
אם שואלים אותנו מה אנו אוהבים אנו רצים לראות מה אחרים אוהבים או מה אומרים לנו לאהוב...

הפחד הוא המנתק... מהחיבוק לחבל הטבור היקומי
וכך הלאה... 

העניין המרכזי הוא שכשאנו מתנתקים מעצמנו אנו מתנתקים מכל היקומים הענקיים, ומתחברים רק לקיום הצימוקי.
לכן במילה ניתוקים יש: תן יקום. בתוך הניתוק יש גם את ההחלמה: יצירת אמון והקשבה לבקשה להתחבר מחדש.