ספור על חירות / שירז

בארץ קרובה, לפני זמן קצר מאד, ממש הבוקר,

קמה לה חירות מחלום על שלושת רמות המודעות,

חירות היתה נסערת, מבולבלת ואפילו מבוהלת,

מעין הרגשה שכזאת כשעושים בכל הראש צמות

ומגלים שהגומיות בבת אחת נקרעות.

או מין תחושה שמהבית יוצאים ומשהו חשוב מאד שוכחים.

וכזה לא נעים בגוף, אחרי כמה סבובים בקרוסלה,

אחרי שאוכלים מעדן דניאלה, או פומלה.

חירות ידעה, שכך היא לא רוצה להיות

ובשביל הבריאות, אמרה במשנה זהירות:

"חירות היקרה, שלום

מה זה קרה לי פתאום? / רגשות ותחושות שכאלו, לא בא בחשבון!

לקום ככה מחלום ועוד להמשיך כך את היום? /

מרגישה כמו פיתום שהבובה מדובבת אותו, לא, לא, לא!

מחליטה אני בשבילי, שרוצה אני בטובתי.

אין אני יודעת מה זה קרה לי, אך יש לי את זכות בחירתי –

הבחירה לשנות / לעצב עצמי בצורה שברצוני להיות /

את חַלקי הרבים לזהות.

מה שקרה בחלומי, לא ברור ומעומם בזכרוני

אבל מה שזה גרם לי להרגיש ולחוש ברעידות, בדפיקות ליבי, בכל הגוף..

לא אוכל את עיני לעצום בפני השעור שקבלתי היום,

במקום להתנהג בצורה אוטומטית, ביחס לדברים שכבר למדתי,

הכרתי ובניתי להם בית,

בוחרת ללמד את עצמי, להגיב אחרת, בדרך שונה,

להיות חירות מפותחת, בתנועה!"

בארץ קרובה וממש בזאת השעה,

עומדת לה בראש מורם, בגאווה,

חירות, חופשיה.

שירז