הכל התחיל בצב שחצה את השביל. הבטתי בו
ממהר לעיסוק צבי כלשהו, בחנתי את היצור העתיק, מוזר הזה. יש לו בית על הגב. נראה שהבית
בשביל הצב הוא חלק חיוני ובלתי נפרד מחייו. יש עליו קוים ועיטורים ייחודיים לכל
צב, ואם זאת לכל הצבים בית די דומה בגודל ובצורה.
הצב המשיך בדרכו מתעלם מהיצור המהרהר
מעליו, ואני החלתי לחלום בהקיץ על בית חלומותיי שיום אחד אבנה, דמיינתי את עצמי
גוזר את סרט חנוכת הבית ואת כל חבריי נכנסים ומתרשמים מהבית המרהיב. אבל מה זה
בעצם בית? חזרתי מחלומי, קירות, חלונות, ריצפה ותיקרה. גרים בו, ישנים בו, הוא מבודד
מבחוץ, יש בו מטבח ומקרר ולכן אוכל, אנחנו מכירים כל פרט בו, מנקים אותו והוא מנקה
אותנו (המקלחת), שומרים עליו והוא שומר עלינו. ומה לגביי הפלנטה האם היא ביתנו?
היא משרה ביטחון והגנה מהחוץ. נכון שיש
סכנות בפנים כגון רעידות אדמה, דובי גריזלי ומספר רב של יושביה האוכל אחד את השני,
ולפעמים לחיות בה זה ממש מלחיץ, אבל נסו לבקר בבית של השכנים, נוגה, בקושי אפשר
לזוז שם כי הלחץ האטמוספרי גבוה פי תשעים מאצלנו. אפקט החממה דואג לטמפרטורה
ממוצעת של 480 מעלות ויורדים גשמי חומצה גפרותית. בביתנו יש אטמוספירה, מים
נוזלים, חמצן, תמונות נוף מרהיבות ואוכל של אמא שפשוט אי אפשר בלעדיו.
האם אנו סוחבים את הפלנטה על הגב, או
שמא היא סוחבת אותנו על גבה? מיתוס הינדי עתיק מספר שצב ענק סוחב את הפלנטה. האם
אנו מתייחסים אל ביתנו כמובן מאליו או מתפעמים מהמסתורין והאווירה של הבית. אם
אנחנו פתוחים ולא שקועים יותר מדי בעצמנו אפשר אף להתחיל לתהות מה גרם לה להיבנות ולנסות
לגלות כל מה שניתן בנוגע אליה, ללמוד, לטייל ולחוש אותה, וכל דבר אחר שיכול לעזור
להכיר ולהעריך את הבית בו אנו מתגוררים.
הסתכלתי שוב בצב וחשבתי על משפט שפעם
אמר גתה, "המוצא שלווה בביתו, בין אם הוא מלך או איכר, הוא המאושר באדם",
כן...
אריאל סולודר
