זה היה די מפתיע
לחזור יום אחד מהעבודה ולמצוא בקרוואן פקיד סיני בחליפה. עשיתי מיד את מה שאני
תמיד עושה במצבים כאלו - התחברתי ליפני הפנימי שלי. התחלתי מיד בתנועות הקאטה שבכיתה
ב' השיגה לי את החגורה הצהובה הנכספת. הסיני בתגובה צעק זעקת קרב שהוציאה אותי
מריכוז אז החלפתי טקטיקה ואמרתי,
"הי אתה, מה
אתה עושה כאן, זה הבית שלי ולמה אתה צועק?". הוא הסביר בעברית קלוקלת שהוא לא
צעק, הוא בסך הכל התנצל בנימוס והוא בבית שלי כי הוא נציג הרפובליקה העממית הסינית
והוא בא להחזיר לארצו את מה ששייך לה.
"מזתומרת!"
"יש לנו חוק חדש
בסין"
"איזה חוק?"
"כל דבר חוזר למקום ממנו הוא בא"
הוא אמר בניצחון.
שעתיים אחרי זה ישבתי על הרצפה, הסתכלתי סביב, יש
דווקא נוף יפה מהקרוואן, אפילו את קירות הגבס הוא לקח. איך אני אסביר לאישתי שהצלחתי
אמנם לשכנע אותו שננדה (הכלבה) היא לא תוצרת סין, אבל את כל השאר הוא לקח.
המדינה היא יצרנית חוקים סדרתית היא עושה זאת הרבה
מאד שנים לכן יש הרבה מאד חוקים. החוקים יוצרים קו הגנה לחיים 'נורמלים', ואין ספק
שהיום שלך יותר שמח כאשר שומרים על החוק, אבל בחלקם קשה למצוא הגיון: בקונטיקט יש
חוק האוסר על הליכה לאחור לאחר שקיעת החמה. בהרצליה יש חוק עזר להסדרת מקומות רחצה
האוסר להביא קופים ודובים לחוף הים.
יש גם משהו אחר לגמרי. חוקים טבעיים, שלא הומצאו
על ידי בני אדם. חוקים שהכל עובד על פיהם. למשל חוק השתיים. יום – לילה, כן – לא,
יש – אין, קר – חם, מהר – לאט וכדומה. החוק אומר בין השאר שאנחנו נשענים על מה
שמתנגד לנו, הדברים שבאמת חשובים לנו מתנגדים לנו, אם למשל אנחנו רוצים להקים
עסק יוצגו בפנינו התנגדויות, חלקן מבחוץ כמו למשל מתחרים וחלקן מבפנים כמו למשל שצריך
לקום כל בוקר וללכת לעבוד. כל התנגדות תהיה למעשה בחירה האם העסק מספיק חשוב לנו. החוק
הזה גורם לנו להתאמץ ולכן להבין מהם הדברים החשובים לנו.
בראד כהן התמודד כל חייו (ועדיין) עם תסמונת טוראט
(זה מתבטא אצלו בהוצאת קולות משונים ללא שליטה). חלומו היה להיות מורה בבית ספר.
כאשר הגשים אותו בהצלחה הוא אמר שתמיד חשב להיות מורה למרות הטוראט עד שהבין שהוא
נהיה מורה בזכות הטוראט. גם זורבה היווני דיבר על העניין: "האושר פירושו למלא
את חובתך, וככל שהחובה קשה יותר, כך האושר גדול יותר".
יש הרבה דוגמאות
למופע של דואליות בחוק השתיים, עוד כמה הן: למעלה – למטה, בסיסי – חומצי, אוזן
ימין – אוזן שמאל, זכר – נקבה. החוכמה היא לא להפוך כל דבר דואלי למכבי נגד הפועל,
לצעירים נגד מבוגרים, לנשים נגד גברים או לשחורים נגד לבנים, אלא לחפש את הדבר
השלישי, את המטרות המשותפות. על זה נכתב שאמר רבי נחמן "זכור זאת בפעם הבאה
כשתפגוש מישהו המביא אותך למבוכה. במקום להתחמק מהמפגש, תוכל למצוא עימו שפה
משותפת".
אריאל סולודר