כיד חובקת של אם דאוגה / נטיע

כיד חובקת של אם דאוגה

כיד חובקת של אם דאוגה,

העוטפת עולל רך,

ואומרת, גדל בני, להיות עצמך,

טע באדמה שורשיך,

כגפן משתרגת, אל השמיים צמח.

בשקט, הבריאה צופה בדרכיה,

מעשה הגדילה שאינו תם,

כאם המחכה לילדיה,

השבים מן החוץ, אל הבית החם.

אלפי כוכבים מנצנצים בליל, לך נדלקים,

אור יקרות אליך נשלח,

ממתינים זה שנות אור,

עד כי לעולמות גבוהים תיפתח.

עולמות הוויה אחרת,

שלמה, טעונה, מגיבה בכל רגע,         

הדדיות ייחודית נוצרת,

מן העתיד, מן היש, מן הישן,

חיים חדשים יוצרת,

בבוא העת, נישאת, אל מעבר לזמן.

נטיע

החיים...

החיים הם מקטע מתוך הזמן? או שהחיים בתוך הזמן הם קטע?

אחרי השריפה הגדולה / רמי צור

לפני מספר שנים, יום שישי אחר הצהריים. כמה עננים ברקיע, אך שמיים כחולים. סופו של החורף הקצר. שבנו מהמרכז אל מעלה צבייה. למרגלות הכרמל אמרתי: "אולי נעלה סופסוף דרך בית אורן ונראה את נזקי השריפה הגדולה". החלק הקובע והמחליט במשפחה הביעה את הסכמתה וכך פנינו ועלינו אל הדרך המפורסמת.

הנוף סביב אכן היה שחור, שרוף וחשוף. עדות לאסון שקרה. אבל באופן מעניין לא היה שם משהו יותר מדי דרמטי. לא היה זה נוף ירחי צחיח של סלעים הנראים כעצמות חשופות ואדמה חרוכה ויבשה. כי איכשהו היו איים לא מעטים של ירוק ושל עצים שלא נפגעו, או רק חלקית.

מרחוק כל הכתם השחור הזה היה מוקף עדיין על ידי חומות של יערות שמכסים את הכרמל. על האדמה היה עשב מלבלב, דליל, אך ירוק. כאשר ממשיכים להשקיף ניתן לראות לפתע תמונה לא צפויה. עצים שרופים לחלוטין, שחורים וחשופים כמו אלונים או אלות כאשר מהקצוות שלהם מבצבצים ועולים עלעלים ירוקים, צעירים ורעננים של אביב. הם נראים לחלוטין לא מתאימים לגזע המפוחם. אבל עובדה – הם שם.

קטע ירוק , יחידי  וירוק על פני גוש גדול ומפוחם.

שיחה עם ננדה הכלבה על שני מלאכים / אריאל סולודר

השמש מתחילה לשקוע אני עובר לריצה קלה כדי לחזור הביתה לפני רדת החשיכה. ננדה, כלבה לברדורית שחורה עם כתם לבן בקצה הזנב, משתרכת מאחורי. אני מביט לאחור היא כבר לא רזה ואתלטית כמו פעם, בעצם אני לא זוכר שהיא הייתה פעם רזה. אני שורק לזרז אותה.

"די אני לא יכולה, אני עוצרת", ננדה מתיישבת, מתנשפת עם הלשון בחוץ.

אני עוצר ומסתכל על בקבוק המים לבדוק אולי לא שתיתי, יכול להיות שהתייבשתי ואני הוזה.

"אמרת משהו", אני שואל בהיסוס לא מאמין.

"כן, אין לי כוח לרוץ, למה אתה תמיד ממהר, הרבה יותר נעים ללכת לאט, ככה אפשר לפגוש את היופי של הטבע. אתה לא שם לב לדברים הקטנים, לפני כמה מטרים היה קקי טרי של פרה שהתעלמת ממנו לגמרי. אתה יודע אלוהים נמצא בפרטים הקטנים". תאמינו או לא ננדה עונה לי.

עננים / מיכה מצליח

עננים

עננים ריחפו בעיניו..

כשחלם, את עיניו עצם

ומעצמו, ברא חלומו

וגם אני הייתי שם

טיפה, בים החלום שחלם

ומאז, לעננים נשואות עיני.

כמוהם, נוצר אני ונמוג לחלום

כל יום..

ונוצר מחדש, מתהווה,

משתנה..

עת רועם ומבריק וממטיר

מחייה, מתנקה, מנקה..

עת מצייר ציורים במרום

ומצחיק ילדים ואומר שלום

ועת בודד כעב במדבר

יחידי שנשאר

מחולל בחמה

ונעלם בדממה.

מיכה מצליח

תמצית המרקחת / נטיע

תמצית המרקחת

האם הכל בסדר,

האם משהו מפריע,

האם יש שמחה בבית,

האם צריך עזרה להציע.

רופא סיני זקן,

שמו נודע למרחוק,

עשה חיל במקצועו,

ופרנס היטב את כל בני ביתו.

סוד שמור היה עמו,

המועבר מדור לדור, מאב לבן,

תמצית מרקחת מרפאה כל,

עשויה שורש עץ תות זקן,

עשרה  גרגירי אוכמניות כחולות,

קמצוץ עשב בר הגדל תחת עץ האלון,

ותפרחת קוץ סגולה, המוסיפה רוב מרץ ואון.