בין ערביים,
קווים אחרונים של צֶבַע בַּשָמַיִם,
שלוחות אור עוד מאירות.
הצפורים מזדרזות, בקרני שמש אחרונות,
על ענפי העצים מתארגנות.
ציוצים לרוב.. והנה הולכים ומשתתקים,
כחול כהה צבע השמים, הולכים ומשחירים.
שקט יורד, האור מתפוגג, לַיִל בא.
התרחשות מופלאה של שעות בין ערביים
נִשְנֵית וחוזרת כל עשרים וארבע שעות.
עִמָּה עולה ומתרוננת תחושה מיוחדת,
חיים עדינים, מקשיבים, נפתחים..
העוצמה נוגעת עֵת יום הופך לילה,
נקודת מפגש בין שתי הוויות.
ממלכות נפרדות שתיים
הנפגשות בין ערביים
ולפרק זמן קצר משתלבות.
תחושה והרהור זורמים
ביחס לרצון לחיות הקיים בחיים.
כל חי רוצה לחיות
במלוא אונו והוויתו,
מוכן לחווית חיים מלאה.
עֵת לַיִל יחליף כוחות,
עֵת בוקר יקום לבאות,
רענן, נקי, נמרץ,
מוכן ליום חדש.
מירב
